לכאורה היינו אמורים לחגוג היום שנה של נישואים אזרחיים. זה היה לנו ביד. זה כבר אמור היה לקרות
. הרי "קדימה", בניסיון 'לגנוב' את מצביעי "שינוי" הוותיקים, הודיעה במצעה כי תכונן בישראל נישואים אזרחיים. מאחר ומדובר במפלגת השלטון, ב-29 מנדטים, ניתן היה לצפות שמשהו יזוז. חברו אליה שבעת ה"גימלאים" שאינם מתנגדים (או בכלל מביעים דעות) ליוזמות של הממשלה. מי עוד שם? ליברמן, שכבר שנים מבטיח נישואים אזרחיים, וגם העבודה שכמה מחבריה הבולטים מביעים תמיכה ברעיון. בקדנציה הקודמת היה זה אופיר פינס-פז שהעלה הצעת חוק בנדון.
רוב מוחץ מחכה לאשר את חוק הנישואים האזרחיים. גם חברי האופוזיציה של מרצ לא יתנגדו, יש להניח. מה גם שרוני בראון, עד לא מזמן שר הפנים, הוא שגיבש בכנסת הקודמת את הצעת "ברית הזוגיות" (הבעייתית לכשעצמה) יחד עם אנשי המפד"ל ואנשי "שינוי". לכאורה גם המפד"לניקים אמורים היו לתמוך בהצעה. רוב עצום על הנייר. בפועל - שנה עברה, מלחמה עברה, כתבי אישום עברו, החיים עברו, ובעניין החשוב הזה, הבטחת הבחירות - לא נעשה דבר.
והנה, הפתיע לפני שלושה שבועות שר המשפטים (ממקימי "שינוי" בעבר), פרופ' דניאל פרידמן, והודיע על הסכמה אליה הגיע עם הרב הראשי שלמה עמאר. ההסכמה הייתה לגבי אנשים "חסרי דת" החיים בישראל אשר יוכלו מעתה להירשם כנשואים בבית המשפט האזרחי. יש שראו בזה סוג של סדק, פירצה ראשונה בדרך לכינון (עתידי) של הסדר רישום לנישואים אזרחיים. המפוכחים ביותר שבינינו, זיהו בזה דווקא סוג של רגרסיה.
לפני שאנו מתרקפים על המנטרה של "ברית הזוגיות", בבת עינו של היו"ר הקודם, טומי לפיד, נזכיר כי החזרה שלו שוב ושוב על ההבטחה שלא מומשה ניסתה להדחיק בעיות רבות, עד כדי שהיו שמצאו בהצעה ההיא את בית הקבורה הסופי לנישואים אזרחיים (כי רק "נרשמים", כי נישואים חד-מיניים נותרו בחוץ, כי לא מדובר בהליך נישואים). הדבר מזכיר קצת את המאבק על החוקה: לפעמים עדיף להישאר ללא חוקה כלל, ולהישען על חוקי היסוד ומעמדו המעורער של בית המשפט העליון, מאשר לקבל "חוקה בהסכמה" או "אמנת כינרת" שיש בה קביעות קשות לגבי החופש לנוע או לסחור בשבת לדוגמא. ה"קונצנזוס" המאולץ של ההסדרים האלה יביא את ישראל הרחק מעבר למה שרובנו מדמיינים כשאנו מתגעגעים לחוקה שאף פעם לא הייתה לנו.
אך ההסדר החדש אינו "ברית הזוגיות" אפילו. הוא הסדר קטן הנוגע לכמה מאות בודדות של זוגות בשנה. אולי 200 זוגות בלבד מתוך כמה אלפים הזקוקים לנישואים אזרחיים. מעבר לזה, ההסדר המדובר יוצר "כת טמאים" של אלה ש"יהדותם מוטלת בספק" או אלה שלא הכירו בהם והם אנוסים להתחתן זו עם זה - משל היו "מצורעים". אם יהודי רפורמי או יהודי-לא-מוכר מבקש להתחתן עם מי מהיהודים ה"מוכרים" - הסידור אינו מטפל בו. רק אחד מה"שקופים" האלה, הלא-יהודים אך גם לא-כלום-אחר, מבקש להתחתן עם אחד אחר כמוהו, יהיה רישום. היש חוק עדתי מזה, מקטב מזה, דתי מזה ומפריד?
השר פרידמן. יצא קטן .jpg)
השר בר-און. ניפגש בברית
ויש עוד בעיות. בעיות אמיתיות. בסוכריה הקטנטנה והלא-מאוד-טעימה הזו חבויה הטיפה המרה: בתמורה, שהרי בפשרה עסקינן, הוחלט - דווקא על ידי שר משפטים ליברלי ויוצא מפלגת "שינוי" - על הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים, אשר בחלקם יושבים דיינים מאוד חשוכים בדיעותיהם, על חשבון ההליך האלטרנטיבי שקם בשנים האחרונות והציל לא מעט זוגות מתגרשים - בית הדין (האזרחי) למשפחה. יחד עם הליך מינויים זריז ולא מקצועי של דיינים, המקורבים לחברי כנסת ובעלי עמדות פוליטיות, אחת הפעולות הראשונות של השר הנכנס לפני חודשיים, פעולה שכבר גונתה בידי היועץ המשפטי לממשלה, זה לא נראה כמו משהו שהולך לכיוון טוב.
והנה מה שבאמת נורא: בעוד הרב עמאר, מהוגי ה"פשרה" בנושא "נישואי חסרי דת", התנער מההסכם והודיע כי הוא "עוד לא על דעתו" ועליו "להתייעץ עם רבנים", הרי החלק השני, זה המיטיב עם בית הדין הרבני, מתממש לו, בסדרת הליכי חקיקה זריזים. כלומר - התמורה כבר ניתנה, בעיקר על חשבון זכויות הנשים, ואילו הנישואים האזרחיים, אלה מתחילת הטקסט הזה, נמוגו פחות או יותר.
חדשות טובות עבור ממשלת קפריסין, חדשות מצוינות לדייני בית הדין, עוד חדשות רעות למחנה השפוי והליברלי של מדינת ישראל, זה שנמצא ברוב. זה שרצה ללכת קדימה ומצא עצמו מפנטז על נישואי חסרי דת בהליך חסר נישואים. הכותרות על "נישואים אזרחיים", ה"ספין" השבועי שבא להוריד מהכותרות עניין אחר כלשהו, התגלו כניסויים עיתונאיים.
בעוד כמה ימים נשכח את העניין הזה בלהט האירועים. מי שיזכרו את הקטע הזה יהיו הנשים שתגענה לטעון עבור זכויותיהם בבתי הדין הרבניים.
